<h1>ארחות חיים הלכ' קריאת ס"ת סימנים ה'—ו'</h1>
<h2>דף ס.</h2>
וכן אין קורין בחומשים בצבור דגרסינן פ' הנזקין רבה ור' יוסף דאמרי תרוייהו אין קורין בחומשים בצבור מפני כבוד הצבור. ועל זה נשאלה שאלה להרמב"ם ז"ל וז"ל השאלה והתשובה. על דבר קריאת התורה בכל יום אם אין להם ס"ת מהו שיקראו בחומשים ויברכו לפניה ולאחריה או ימנעו להקריאה כל עיקר. וכן בס"ת שאינו עשוי כהלכתו או בספרים של קלף שהם ודאי פסולים אם מותר הקורא לברך בהם או אסור. והשיב להם מותר לברך ואין הברכה על הקריאה בספר כמו הברכה על נטילת לולב או על ישיבת סוכה שאם היתה פסולה או לולב פסול היתה ברכה לבטלה שהמצוה היא נטילת לולב או ישיבת סוכה שעליה מברך ואם הם פסולים לא עשה המצוה וכן בקריאת התורה היא המצוה בין שקרא בספר כשר בין שקרא בספר פסול ואפי' קרא ע"פ עצמה של קריאה היא המצוה שעליה מברכין. הלא תראה שהקורא בשחר קודם שיתפלל משנה או הלכה או תלמוד או מדרש מברך ואח"כ קורא או דורש. הא למדת שההגיה היא המצוה שעליה מברכין. וזה ההפרש שלא הרגישו בו חכמי המזרח ואמרו שהמברך או קורא בס"ת פסול הרי זו ברכה לבטלה. וראיה לדבר זה משז"ל אין קורים בחומשים בצבור מפני כבוד הצבור. וכי יש פסלנות בעולם כמו פסלנות חומשים ואפי' היה ס"ת חסר אפי' אות א' פסול וכ"ש חומש ולמה נתנו טעם מפני כבוד צבור והיה להם ליתן טעם מפני שהוא פסול והויא ברכה לבטלה. וא"ת שהקריאה זו בלא ברכה למה נאסרה וכי יש בעולם מי שעלה בדעתו לאסור הקריאה בלא ברכה ואפי' על פה. אלא ודאי שלא אמרו בצבור אלא על הקריאה שחייבין עליה לקרותה בצבור כגון ג' או ז' או כיוצא בהם שאין קורין בהם מפני כבוד צבור לא מפני שהיא ברכה לבטלה. ועל דוקיא זו סמכו כל אנשי המערב והיו קורין בספר קלף בלא עיבוד כלל ומברכין לפניה ולאחריה בפני גאוני עולם כגון ר' יוסף הלוי ור' יצחק ז"ל וכיוצא בהם ומעולם לא נמצא פוצה פה ומצפצף לפי שכלם בעלי בינה וחכמתם מיושב' וידעו שאין הברכה תלויה בספר אם כשר הוא ואם פסול הוא כמו שבארנו. ואעפ"כ ראוי לכל צבור להיות לו ס"ת כשר ככל הלכותיו ובו ראוי לקרות לכתחילה בצבור ואם א"א להם קורין אפי' בפסול ומברכין מן הטעם שאמרנו וכן הורה רבינו חנוך הספרדי ז"ל. תשובה אחרת. זאת התשובה השיבו חכמי נרבונא ז"ל על זאת השאלה וז"ל ועל קריאת החומשים ששאלת אנו כך דעתנו נוטה. אמת אז"ל אין קורין בחומשים בצבור מפני כבוד הצבור וכן הלכה. אך זה תשיב אל דעתך. וכי ס"ת שאנו קורין בו ושאנו עומדין מפניו מעובד הוא כהלכה למשה מסיני דמליח וקמיח ועפיץ ומפני מה אנו מברכין עליו וקורין בו. אלא אנו סומכין על דברי הגאונים ז"ל שאין בינינו מי שיודע לעבד העורות כהלכה למשה מסיני ורוב הספרים שלנו עשויין מאלו העורות שאינן מעובדין כהלכתן ומוטב שתעקר מצות העיבוד ממקומו ולא נתבטל מקריאת התורה כמו שהתירו ז"ל בספרי דאפטרתא דשרי למקרי ביה ושרי לטלטולי משו' עת לעשו' לה' וכמו שהתירו ג"כ בכתיבת האגדות והתלמוד וה"נ באותם כפרים שהם רחוקים שאין להם ס"ת מוטב שיקראו בחומשים הכל כקריאת ס"ת בג' או בז' ויברך כל א' כתקנו ולא יתבטלו מקריאת התורה. ועוד ראיה ממ"ש ז"ל אין גוללין ס"ת בצבור מפני כבוד הצבור והיכא דמתרמי דוכתא דלית להו אלא חד ספרא גוללין בצבור ולא חיישינן לכבוד צבור כדי שלא יתבטלו מקריאת התורה. ומפני כבודן ולמען יאמינו כי מאצלנו נשתלח. זה כתבנו וחתמנו מקצתנו בזה. טודרוס בר משה. אברהם בר יצחק. משה בר יוסף. משלם בר נתן. מאיר בר יעקב. משה בר טודרוס ז"ל. עוד אחרת הרגילין לקרות בחומשים אין רוח חכמים נוחה בהם והר"ש ז"ל אסר לעשות כן שאפי' בס"ת גמור שאינו עשוי כתיקון חכמים אסור לקרות בו כמו מי שאינו תפור בגידין ושלא יהא בין שרטוט לשרטוט כמלא שרטוט אסור. ובספר חומש אין מדקדקין לעשות א' מכל התיקונים האלו. והמקל בזה לא נכון לעשות כן שמוציא ברכה לבטלה. עוד אחרת אין קורין כו' רגילין היו לכתוב חומשים כל חומש וחומש בפני עצמו וכל ספריהם היו כמגלה כס"ת שלנו. ואפי' עשו החומש כתיקון ס"ת בעורות מעובדין לשמן ונתפר בגידין אין קורין בו מפני כבוד הצבור והיו קורין בהן ואע"ג דאר"ש בר נחמני אר"י ס"ת שהיה חסר יריעה אחד אין קורין בו לא דמי התם מחסר במילתיה ואם לא מפני כבוד הצבור אנו קורין בו. אבל בחומשים שלנו פשיטא דאין קורין בהן שהרי אין עשויין כתיקון חכמים שאין נגללין ואין נתפרין בגידין הילכך אין הרבים יוצאין ידי חובתן והלואי שהיחיד הקורא עצמו יהא רשאי לקרות ולברך לפניה. ועוד אחרת. כתב הב' המנהיג שראה לרבו ר' חיים דבאליאיש שלא היה ס"ת בעיר ואמר לחזן לקרות אחד מן הקהל ולברך לפניה ולקרות כל פרשה שבת ולברך לאחריה וכן המנהג. וגם יאמר החזן ההפטרה בברכתה אבל ב' וה' דליכא כנופיא לא. והא דמסיק פ' הנזקין אין קורין בחומשים היינו בספר בראשית לבדו או בספר ואלה שמות אבל בשלימים שלנו מותר. אך ר"ת פי' דכ"ש בחומשים שלנו שאין לקרות אע"פי ששלימים דאותם שלהם נתפרין בגידין. עוד אחרת להרשב"א ז"ל שאל לפניו אחד מן החכמים ס"ת שאינו עשוי כהלכתו או שיש בו אחד מן הדברים הפוסלין ס"ת מותר לברך בו או אסור לפי שמצאתי תשוב' שאלה מהרמב"ם ז"ל שהתיר ונתן טע' לדבריו שאין הברכה כברכת נטילת לולב וכו' כמ"ש למעלה. ואני תמה קצת על דבריו שהוא ז"ל כתב בספרו בהלכות ס"ת נמצאת למד שעשרים דברים שכל א' מהן פוסל ס"ת ואם נעשה בו אחד מהן הרי הוא כחומש שמלמדין בו התינוקות ואין בו קדושה דס"ת ואין קורין בו ברבים תודיעני אם דעתך מסכים לדעת הרב ז"ל ואם קורין בחומשים בהקבץ בב"הכ י' או יותר אע"פי שנראה מדעת הרב ז"ל שהשוה דין חומשים שמלמדים בהם התינוקות לספר פסול. תשובה פליאה דעת הרב ממני נשגבה לא אוכל לה והדבר מחודש הרבה בעיני מכמה ענינים. הא' שאם אינו פסול לברך ולקרות בו לאיזו ענין הוא פיסולו או הכשרו שאין סברא לומר פסול לקרו' בו בתחלה היכא דאפשר להם בספר אחר כשר. וכן נמי כל מקום שאמרו שאין קורין בו שיהי' פירושו אין קורין בו לכתחלה במקו' שיש להם ספר כשר. ועוד שהטענה בעצמה שנסמך בה הרב ז"ל והיא שעל עצמה של קריאה אנו מברכין ואפי' קרא בע"פ נפלאתי עליה הפלא ופלא לפי שהקריא' בעצמה של ב"הכ לא תקנוה בע"פ אלא בס"ת שאלו היתה התקנה בע"פ מפני מה אין קורין בחומשים מגרע גרעי חומשים מקורא ע"פ. אבל תקנת משה ועזרא תקנה מחוייבת היא לקרות בב' ובה' ובשבתות וי"ט. ואע"פי שבירך לאלתר על קריאת פרשת הקרבנות ושנה סדר תמיד וחזר ואמר אהבה רבה ונפטר בכך מברכת התורה ואלו רצה לקרות בעלמא ולשנות פטור מלברך ואפ"ה אם קרא בתורה באותם זמנים מזומנים ואפי' לאלתר חייב לברך עליה למצות קריאת התקנה ואותה תקנה עיקרה לא נתקנה אלא בקריאת ספר והילכך כל שאינה על הספר ובספר כשר אין זה מברך שאין זה כקורא מן התקנה. והראיה שהביא משמן של גאונים ז"ל יותר תימא בעיני לפי שמשם נ"ל ראיה מפורש' בהפכו דה"ג התם שלחו בני גלילא לר' חלבו מהו לקרות בחומש בב"ה לא הוה בידיה אתא שאיל לר' יצחק נפחא לא הוה בידיה אתא שאיל לבי מדרשא ופשטוה מהא דר"ש בר נחמני אר"י ס"ת שחסר יריעה א' אין קורין בו. ולא היה התם מחסר במלתיה הכא לא מחסר במלתיה אלמא אפי' למ"ד כשר בחומש. בס"ת חסר או פסול אין קורין בו משום דעדיפי חומשים טובא דלא מחסרי ולא מפסלי במלתייהו מס"ת חסר או פסול במלתיה ויריעה דנקט מסתברא דלאו דוקא דאפי' חסר אות א' ועוד דבהדיא תניא במס' סופרים פ"ק כותבין על הקלף במקום בשר ועל הגויל במקו' שער ואין רשאי לשנו' והלכה למשה מסיני שאם שינה בזה ובזה פסול ואין קורין בו. ועוד שם בפ"ב מניח בין שם לשם כדי שיהא ניכר ובאותיות כדי שלא יהיו מעורבות. ואם עירב האותיות או שהפסיק באמצע השם ונעשה שם אחד כשני שמות כזה ראו בן פסול ואין קורין בו. ועוד ששנינו שם כמה פסלניות שאין קורין בו וזוהי תשובה גדולה לדבריו. גם מדבריו הוא מושב שכתב בחבורו אין קורין בספר פסול ברבים ואיני כחולק על דבריו ועל עדותו שהעיד משם גאוני המערב ז"ל אלא שאיני יורד לסוף דעתו שדבריו נראין כסותרים זה לזה עד שאני אומר שזה בילדותו שנאה לו וחזר בו בזקנותו. ועם סתירת טענותיו וראיותיו אני מודה לך הלכ' למעשה ולא ראיתי מי שעשה בה מעשה גם בכפרים שאין ס"ת וקורין בספרים שאינן נגללים ואינן נכתבין כהלכתן לא ראיתי מי שבירך לעולם בהם לא בתחלה ולא בסוף. ובהפטרה ששאלת אפשר שאין מקפידין בה ומברכין על הקריאה ואפי' בלא ספר עכ"ל. ובתשובה שהשיב ז"ל לרב ר' יוסף דשנטחש הדר בעכו מצאתי כלשון הזה ולקרוא אפטרתא במקום שלא קראו בס"ת לא. שלא נתקנה אלא אחר קריאת ס"ת ושיקרא המפטיר בתורה ואח"כ בנביא והדבור הזה תימא. עוד כתב ז"ל בתשובה הקורא בתורה ונמצא פיסול בספר צריך להוציא ספר אחר ולקרו' בתחלה כמנין הקוראים לפי מה שהוא שאותה קריאה שעשו באותו הספר אינה מוציאה מידי תקנת עזרא.
